החזיון הראשון (20 באפריל, 1958)
כאשר הייתי בן תשע, בשיאה של מלחמת קוריאה, משפחתי עברה דרומה מCheolwon, Gangwon-do אל Gimcheon, Gyeongsangbuk-do, שם עמדתי לבלות את נעוריי. שם, אבי חטף שבץ ומשפחתי הוציאה את כל כספה בנסיון לרפא את מחלתו. כאשר הייתי בשנה השניה של חטיבת הביניים, ייאום גיי-וונג, תלמיד המבוגר ממני בשנתיים, אמר לי שניתן לרפא את מחלת אבי ב- Jeondogwan (הכנסיה האוונגליסטית). כך, ב-17 באפריל, 1958, משפחתנו הלכה ל- Gimcheon Jeondogwan, שם עבד המטיף פארק בייאונג-גוון.
שלושה ימים לאחר שהגעתי ל- Jeondogwan, היה לי חלום מרהיב. בחזיון זה, הייתי בדרכי לבית הספר כאשר החשיכה ירדה לפתע. עננים נאספו בשמים, ואור זוהר ניקב אותם כמו סצינה מתוך מדע בדיוני. האור הכה בתלמידים ההולכים ברחוב והם התחילו לצרוח ולהתפתל בעודם נופלים ברחוב ואל תוך התלמים בשדות האורז. הייתי מבועת כאשר האור הזוהר הגיע אלי. אך מתוכו ראיתי מה שיכולתי אז לתאר כאדם בעל מראה אמריקני בלבוש לבן.
מאוחר יותר, הבנתי שזה היה ישוע. אחרי הכל, אז לא ידעתי מיהו ישוע, כך שהחשבתי את כל בני האדם בעלי המראה הזר כאמריקנים. היו שני אנשים נוספים עטויי לבן לידו. מאחר שרעדתי מפחד, ישוע אמר לי, "זה בטוח. אתה בטוח. כל האחרים ייפלו, אך אתה תהיה בטוח".
כאשר התעוררתי וסיפרתי לאבי על חלומי, הוא אמר, "אני חושב שאתה תהפוך לאדם גדול בעתיד".