גן העדן (מאי, 1970)
בחזיון, מצאתי את עצמי הולך על אדמת בור ביום אביב חמים. היה נחל ולצד הנחל עמקים קטנים מלאים בפרחים ושיחים שונים. הנחל היה בעומק הברך וברוחב של כ-20 מטר. תחתיתו היתה מכוסה בחלוקי אבן והופתעתי מהזרם המנצנץ של הנחל. כשהתהלכתי לי, ידי נתפסה בענף שהותיר חתך בשורש כף ידי השמאלית. הלאה במורד הזרם, הנחל הפך לצר ולעמוק יותר, אז טבלתי בו טבילה מהירה. כשקמתי לצאת החוצה, הופתעתי לגלות שהחתך בשורש כף ידי החלים לחלוטין. הבנתי שזה בשל כוחו המופלא של הנהר בגן העדן. מצאתי את עצמי תוהה איך נראה אדם ואיך הוא חי בעת הקדומה ההיא, אך לא ראיתי כל אדם או חיה מסביב. כאשר התעוררתי מחזיוני, התאכזבתי מכך שלא ראיתי את אדם או חיות כלשהן. וחשבתי מדוע אלוהים לא הראה לי את אדם. אולי זה היה משום שעל פי התנ"ך, אדם נוצר בצלם אלוהים, כך שלראות את אדם זה לראות את אלוהים.